לאורך השנים נעשו מחקרים רבים שתרמו לידיעותינו על הארץ בכל היבט אפשרי. עם זאת, תחום תולדות המחקר כמעט ולא זכה להכרה בחשיבותו. בשנים האחרונות חל גידול משמעותי במחקרים העוסקים בתולדות מחקר ידיעת הארץ והארכיאולוגיה ומגוון השאלות הקשורות בתחום זה התרחב. ואולם, למרות משקלם ההולך וגדל של נושאים אלו עד כה לא הוקם מרכז המאגד סביבו את המחקר העכשווי בתחום זה.

הקמת קתדרה העוסקת בחקר תולדות המחקר של ידיעת הארץ והארכיאולוגיה תאפשר לראשונה לחפש תשובות לשאלות כגון: מה היו הגורמים שהניעו את המחקר? מה השינויים שחלו בחקר נושא ספציפי לאורך ציר הזמן? ואפילו, מה הייתה מערכת יחסי הגומלין בין החוקרים העוסקים באותו תחום? תשובות לשאלות אלו  יוכלו להוות נדבך נוסף שיאיר  את המחקרים העוסקים בידיעת הארץ וארכיאולוגיה ויפתח צוהר להבנה מורכבת יותר של תהליך המחקר עצמו.  

הקתדרה נקראת על-שם זאב וילנאי. וילנאי (1988-1900) הקדיש את חייו לחקירת ארץ ישראל ובמובנים רבים הוא אחד מאבותיו של תחום ידיעת הארץ על היבטיו המגוונים: היכרות מעמיקה עם נוף ארץ ישראל לתקופותיה; החינוך להכרת הארץ ויצירת הסיור הלימודי במרחביה; שותפות בשיום המרחב העברי, ועוד. לפיכך, אין ראוי ממנו לשאת את שם הקתדרה שתוקדש לעיסוק בנושא זה.

רעיון קדושתה של הארץ קיים כבר ביהדות ימי הבית השני ומתוך כך הוא מופיע גם בעולם המחשבה הנוצרי. ארץ-ישראל נתפסה על ידי אנשי מערב אירופה כ’ארץ הקדושה’ והמקומות הקדושים הנמצאים בה היו בראש ובראשונה מקומות קדושים טקסטואליים. ההליכה אליהם קירבה את המאמין אל הטקסט הקדוש ואף סייעה בהבנתו. בעקבות המצאת הדפוס ותרגומי התנ”ך לשפות האירופאיות התאפשרה הפצה רחבה של התנ”ך עד שהפך לספר נפוץ בבתים רבים. בעקבות זאת, המבקרים שהגיעו לארץ במהלך המאה התשע-עשרה החלו לחפש את הנופים והמקומות המוכרים להם מסיפורי ילדותם ולא רק את אתרי הצליינות המוכרים. עניין זה בנופים ובאתרים השתלב בהתקדמות המדעית המאפיינת תקופה זו. מכאן ואילך אנו עדים לראשית המחקר המדעי העוסק בחקירת ארץ ישראל במגוון תחומים שונים. העיסוק בלימוד ידיעת הארץ בקרב החברה היהודית החל אף הוא במהלך המחצית השנייה של המאה התשע עשרה והקיף ציבורים רחבים בהם משכילים יהודים באירופה, אנשי ה’ישוב הישן’ ואנשי ה’ישוב החדש’. בקרב החברה היהודית נחשב תחום ידיעת הארץ פופולארי למחצה שכן שילב בין מדע לערכים ולסיפורי אגדה, ואולם עם הקמתה המחודשת של ‘החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה’ בשנת 1920 ומאוחר יותר של האוניברסיטה העברית בשנת 1925 היה העיסוק בתחום ‘חקירת ארץ-ישראל’ גם לענף מחקר מדעי שכלל התייחסות לגיאוגרפיה, לטבע של הארץ (חי וצומח), להיסטוריה ולארכיאולוגיה.

כיום, המחקר העוסק בחקר ידיעת הארץ והארכיאולוגיה של ארץ-ישראל משלב בתוכו דיסציפלינות שונות: לימודי ישראל, סוציולוגיה, היסטוריה תרבותית וזאת לצד תחומי הידע הנחקרים, בהם: ארכיאולוגיה, היסטוריה, בוטניקה, זואולוגיה ועוד. מחקרים בתחום זה מאפשרים הבנה טובה יותר של מגמות מחקריות והכרעות מקצועיות שהשפיעו ועודן משפיעות על המחקר עד ימינו. אנו מקווים כי הקמת קתדרה זו תתרום רבות להעמקה בחקר הנושא ומתוך כך להבנה טובה של העבר כמו גם את המציאות בה אנו חיים.